עב"ל 28017-10-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות הוראות החוק הנוגעות לשילוב נכים מתאונות עבודה לצורך קביעת תגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי. הנושא המרכזי אליו מתייחסים הוא הדרישה ל"גמלה ששולמה או שולמה" בנוגע לנכות מוקדמת כאשר בוחנים תביעות נכות משולבות. בבחינת מספר מקרים, בהם רז, סולימנוב וספר, קובע בית המשפט כי על מנת שהנכות תהיה משולבת, ובכך עשויה להגדיל את גמלת הנכות, יש לשלם גמלה לפחות עבור הנכות המוקדמת. בית המשפט חוזר על דרישה זו, ודוחה ערעורים הטוענים כי די בזכאות לתשלום ללא תשלום בפועל. כמו כן, הוא מבחין בין מוגבלות מוקדמת למאוחרת בהתבסס על מועד התרחשות הפגיעה בעבודה, ולא על סמך המועד שבו הוכרה או הוערכה, כדי לשמור על עקביות והגינות. ההחלטה מדגישה כי לשון החקיקה הנוכחית ומתווה החקיקה מחייבים תשלום גמלה בפועל בגין נכות מוקדמת בתביעות משולבות, במטרה לדבוק בכוונת המחוקק תוך הכרה ושמירה על המדיניות הבסיסית של הערכת כל תאונת עבודה בנפרד. למרות ההכרה בחוסר הסימטריה ובעוולות האפשריות שדרישה זו עלולה לגרום, בית המשפט קובע בסופו של דבר כי שינויים בהוראות אלה יחייבו שינוי חקיקתי ולא שיפוטי, ויאשר את ערעור המוסד בשני המקרים המוצגים.