ת"א 14519-09-18

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה בה הנתבע טוען כי הוא "דייר ממשיך" בדירה ציבורית לאחר מות אמו, הדייר החוזי. כדי להיות מוכר כדייר ממשיך יש לעמוד בשני תנאים: 1. להתגורר בדירה שלוש שנים רצופות לפני פטירת הדייר החוזי, 2. להתגורר בדירה ביום 1.8.2009 ובמשך ארבע שנים רצופות שקדמו לפטירת הדייר החוזי. לטענת הנתבע, הוא חזר להתגורר עם הוריו במאי 2009 והתגורר שם ברציפות עד לפטירת אמו בשנת 2014. השופט בוחן את הראיות שהציג הנתבע, לרבות עדויות חבריו, מסמכים רשמיים המעידים על כתובתו וטענתו כי היה איש הקשר של הוריו עם התובע. השופט מוצא כי הראיות אינן מספיקות כדי להוכיח כי הנתבע התגורר בדירה בתאריך המכריע של 1 באוגוסט 2009, או במשך ארבע שנים רצופות לפני מות אמו. בנוסף, השופטת בוחנת את ראיות התובע, הכוללות דוחות ביקור מעגלי משנת 2010 עד 2012 לפיהם אמו של הנתבע התגוררה בגפה, וכן את תביעת אמו לגמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, ממנה עולה אף היא כי התגוררה בגפה. השופט בוחן את טענות הנתבע וראיותיו אך מוצא אותן בלתי משכנעות ומציין כי אין בהן כדי להפריך את מהימנות ראיות התובע. בהגיעו למסקנה כי הנתבע לא עמד בהגדרת "דייר ממשיך", פסק השופט לטובת התובע. הנתבע נדרש לפנות את הדירה בתוך 60 יום ולשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,800 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 7.8.2023.