ע"פ 14802-03-14

תקציר

הערעור מתייחס לשתי עבירות שביצעה חברת שירותי ניקיון: אי מסירת הודעות לעובד ואי ניהול פנקס חופשות, בניגוד לחוקי העבודה בישראל. החברה נקנסה בבית המשפט המחוזי ב-35 אלף שקל. ערכאת הערעור זיכתה את החברה מהעבירה השנייה, שכן התביעה לא עמדה על ההרשעה, והמסמכים שהציגה החברה, אף שאינם מספיקים, לא הצביעו בהכרח על אשמה. באשר לעבירה הראשונה נדחה הערעור, אם כי התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת טענת המערער להגנה מפני צדק. נמצא כי החברה אכן לא מסרה לשני עובדים את ההודעות הנדרשות, ובית הדין לא ראה עילה להתערב בקביעת הערכאה הנמוכה יותר בדבר מהימנותם של עדי העובד. למרות שהיה כשל חקירתי מצד התביעה, החברה יכלה לזמן עדים בעצמה ובכך לא נגרם כל נזק להגנתה. כמו כן, ההודעות שהציגה החברה לא כללו את כל הפרטים הנדרשים על פי דין. הרשעתה של החברה בעבירה זו אושרה, אך התיק הועבר לבית המשפט המחוזי להתאמת גזר הדין בעקבות הזיכוי מהאישום השני, תוך בחינת טיעוניו החדשים של המערער. על פסק הדין ניתן לערער לבית המשפט העליון.