ת"א 51083-12-14

תקציר

הנתבעים הם בעלי חלקת קרקע ומפעילים עליה עסק. הם לא טענו ליריבות עם התובע וביקשו לדחות את התביעה נגדם, שהאחרונה, המבקשת להשיב רווחים שנצברו שלא כדין ממקרקעי הציבור, התנגדה. מהראיות עולה כי הנתבעים אכן הם הבעלים של הקרקע ומשתמשים בה למטרות עסקיות. טענתם כי היה להם אישור מהתובע לעשות כן לא הוכחה ונותרה טענה ללא כל הוכחה. הנתבעים גם לא הוכיחו כל זכות, על פי החוק, להמשיך להחזיק בקרקע למרות היותה בבעלות המדינה. טענתם כי השתהות המדינה בנקיטת צעדים נגדם הובילה לציפייה להמשך השימוש וההשקעות בנכס נדחתה משום שבענייני מקרקעי ציבור נזהרים בתי המשפט מהכרה בזכויות הפולשים. יתר על כן, הנתבעים לא הביאו כל ראיה להשקעות או לנזקים ועל כן תביעת המדינה לסעדים כספיים התקבלה. בנוסף, טענת הנתבעים לאכיפה בררנית על ידי הרשות המנהלית הייתה עמומה וכללית ונדחתה אף היא מחוסר ראיות. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה על הריסת מבנים קיימים על הקרקע, פינוי מבנים או מפעלים כלשהם והפסקת כל שימוש עסקי. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,344,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.