ע"פ 145/71

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על הרשעה בעבירות של מרמה, סחיטה ועושק לפי סעיף 12 לחוק לתיקון דיני העונשין, התשכ"ג-1963. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותו של המתלונן, אברהם כהן, שאת סיפורו תיאר שופט בית המשפט המחוזי כ"פנטסטי ולכאורה קשה להאמין". בית המשפט הדגיש את הצורך בזהירות במקרים המסתמכים על עדות אחת, במיוחד כאשר היא מכילה סתירות, שהיו קיימות בדבריו של כהן. השופט הסתמך רבות על שני גורמים – מכתב התאבדות ושתיקת המערער בחקירתו במשטרה – שבית המשפט העליון קבע כי אינם ראויים. מכתב ההתאבדות, שהאשים את המערער בסחיטה, לא היה קביל כראיה, ושתיקתו של המערער לא הייתה נסיבות חריגות המצדיקות הסקת מסקנות נגדו. החוק מעניק לאדם זכות שתיקה, במיוחד כאשר האישומים מורכבים ומתפרשים על פני תקופה ארוכה. יתר על כן, הראיות האחרות לא הספיקו כדי לתמוך בהרשעה. משכך, התקבל הערעור, ובוטלה ההרשעה לפי סעיף 12 לחוק לתיקון דיני העונשין, שהביאה לזיכויו של המערער.