מ"ת 178-03-24

תקציר

המשיב הואשם בנהיגה בזמן פסילה, ברישיון פסול ובשימוש בלוחיות רישוי מזויפות. נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ביקשה המדינה את מעצרו עד תום המשפט. ההגנה לא ערערה על עילת המעצר או על קיומן של ראיות לכאורה. השופטת דנה בהרחבה במושג "אמון" ביחס למשיב, תוך בחינת פסיקות קודמות של בית המשפט העליון בעניין ההגדרה. פסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל פורש כאומר שיש לתת "אמון מעשי" למשיבים שסביר שיקפידו על תנאי שחרור מחשש לסנקציות, גם אם אין להם "מעלה עליונה". השופט התייחס גם לפסיקה נפרדת לפיה נהיגה בזמן פסילה אינה פוסלת אוטומטית את המשיב מלסמוך עליו שיעמוד בתנאי השחרור. השופט שקל את נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות מעצריו בעבר, היעדר הפרות שבוצעו לאחרונה והיעדר כל אינדיקציה לאפשרות של אי ציות. ההיסטוריה של המשיב לא חשפה מקרים מהעת האחרונה של נהיגה בזמן פסילה. בנוסף, התחשב השופט בטיפול הפסיכיאטרי של המשיב ובנכונותו לציית להחלטת בית המשפט. למרות המלצת שירות המבחן נגדו, פסק השופט לטובת המשך מעצרו של המשיב באמצעות פיקוח אלקטרוני, תוך ציון נסיבות מיוחדות. השופט פירט תנאים מחמירים למעצר זה, ובהם פיקוח של שני ערבים מאושרים (כאשר כל ערבות ערבות נקבעה על 25,000 ₪) וערבות עצמית בסך 30,000 ₪. כמו כן נדרש פיקדון בסך 10,000 שקלים כביטחון נוסף. כמו כן הוטל על המשיב איסור נסיעה ופסילה מהוצאת רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים. המדינה הודיעה על כוונתה לערער על פסק הדין, והשופטת הכירה בכך, תוך עיכוב יישום החלטתה עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור.