ת"פ 1739-01-21

תקציר

ע"פ 1739-01-21 מדינת ישראל נ' מרציאנו סובב סביב קצין משטרה, הנאשם, שהואשם בשני סעיפים של תקיפה במהלך הפגנה אלימה בירושלים. בהפגנות השתתפו מאות אנשים שעסקו בהתנהגות אלימה, לרבות יידוי אבנים, והנאשם היה אחד השוטרים שהופקדו על ניהול הפרת הסדר. באשר לאישום התקיפה של א', הראיות מלמדות כי היה לנאשם יסוד סביר לחשוד במעורבותו של א' ביידוי אבנים, דבר המצדיק את המרדף והניסיון לעצור את א'. הדחיפה שגרמה ל-א' להתנגש בקיר נמצאה כשימוש סביר בכוח במסגרת תפקידו וסמכותו של הנאשם, ומשכך הוא זוכה מאשמה זו. עם זאת, הנאשם הודה כי סטר ל-א' לאחר שעצר אותו, מה שהוגדר כשימוש בלתי חוקי בכוח ומהווה את עבירת התקיפה. במקרה של אישום התקיפה נגד ב', בית המשפט מצא כי מעשיו של הנאשם היו כדין ובסמכותו. ב' הפריע למעצרו של מפגין אחר וסירב להתרחק מהמקום למרות שהפריע לשוטרים. דחיפתו של הנאשם את ב', אף שהייתה כוחנית, נמצאה סבירה בנסיבות העניין ולא היוותה עבירה פלילית. יתר על כן, בית המשפט שקל את טענת ההגנה המשפטית של הנאשם, וטען כי פעולות התביעה אינן עולות בקנה אחד עם המדיניות המוצהרת בנוגע לחקירה והעמדה לדין במקרים של שימוש בלתי חוקי בכוח על ידי שוטרים. בית הדין הסכים כי הנסיבות מצדיקות נקיטת צעדים משמעתיים בלבד ולא העמדה לדין פלילי, במיוחד בהתחשב בנימוקים הסבירים של הנאשם למעשיו ובאופיו הכאוטי של האירוע. בנוסף, התייחס בית המשפט למעשיו של הנאשם בתיעוד האירוע ולחתירתו ל"סולחה קטנה" (פיוס) עם א' ומצא כי אין די בפעולות אלה כדי להצדיק העמדה לדין פלילי. בסופו של דבר, זיכה השופט את הנאשם משני האישומים שיוחסו לו, בהתחשב בהקשר הספציפי ובנסיבות המקרה, והכיר בזכות הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.