ב"ל 15998-06-21

תקציר

בית המשפט מקבל את הערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בשל ספק סביר לגבי קבלת החלטת המכון, אשר יצר שיהוי מוצדק בהגשת הערעור. הערר הוגש חודשיים וחצי לאחר החלטת המכון, אך האחרון לא הביא כל ראיה התומכת במועד השיגור. גם אם יתקבל מועד השיגור הנטען של המכון, ההחלטה לא הגיעה למערערת באותו יום. בהתחשב במקרים קודמים, בית המשפט מוצא כי פרק זמן סביר להגעת ההחלטה היה 16 יום. לפיכך, הערעור שהוגש לאחר כמעט שלושה חודשים עדיין היה במסגרת הזמן המקובלת. זאת ועוד, בית המשפט מציין את הטענות המהותיות שהוצגו בערעור, מהן עולה כי הוועדה הרפואית לעררים לא שקלה את ההשפעה המצטברת של הליקויים הרפואיים של המערער על יכולתו לעבוד ולא הצדיקה את חריגתה מעקרון השוואת הנכות התפקודית לנכות רפואית. בנוסף, החלטת הוועדה נעדרה התחשבות בגילו של המערער ובהשפעתו על יכולת העסקתו. בנסיבות אלה, לרבות הספק הסביר בדבר קבלת ההחלטה והערעור הראוי לכאורה, קובע בית המשפט כי יש לקבל את הערעור לרישום. שאלת ההוצאות שהוצאו תידון על ידי ההרכב שידון בתיק.