ת"א 38212-12-19

תקציר

התובע, שבבעלותו רוב הבניין בירושלים, מבקש לפנות את הנתבע, דייר מוגן, מהחנות שלהם כדי להרוס אותה ולבנות בית מלון. התובע קיבל את האישורים הנדרשים. על פי חוק הגנת הדייר, יש להציע לנתבע הסדר חלופי. הנתבע טוען כי על התובעת לספק חנות חלופית ותוקף את תוקפו של היתר הבנייה. בית המשפט קובע כי התובע עמד בדרישות הפינוי וכי די בניסיונותיו למצוא חנות חלופית בעין. היא קובעת כי דרישת הנתבעת לחנות באותו רחוב אינה סבירה וכי החלטת התובעת שלא להקצות חלק מהבניין החדש לנתבעת היא לגיטימית. לפיכך, בית המשפט מורה על פינוי הנתבע בפיצוי כספי, שגובהו ייקבע על ידי שמאים שימונו על ידי בית המשפט. פסק הדין דוחה גם את טענותיה הנוספות של הנתבעת, לרבות אלה הנוגעות להליך התכנוני ולזכות התובע לתבוע. בית המשפט שם דגש על ההגנה על זכויות הקניין של התובע ועל התנהגותו הבלתי סבירה של הנתבע. היבטים מרכזיים כוללים את תרומת הנתבעים לאי מציאת חנות חלופית ואת האופי הספקולטיבי של טענותיהם בדבר ייחודו של מיקום החנות.