ע"ע 242/09

תקציר

בית המשפט נחה דעתו כי יש לדחות את הערעור. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין המשיב, שהיה גם בעל מניות, לבין המערערת. בית המשפט מכיר בכך שיחסים כפולים כאלה אינם נדירים, אך מחייבים הבחנה ברורה בין טיבה של כל מערכת יחסים. במקרה דנן, הראיות מלמדות כי המשיב והמערערת התכוונו ליצור יחסי עבודה במקביל להסכם בעלי המניות. העובדה שהמשיבה המשיכה לעבוד ללא תשלום לאחר שאזלו כספי המערערת אינה שוללת את קיומם של יחסי עבודה, מה גם שהמערערת המשיכה להכיר במערכת יחסים זו. עוד קבע בית המשפט כי דפוס עבודתו של המשיב נותר עקבי לאורך כל התקופה הנדונה וכי סירובו לבצע עבודות נוספות אינו מצדיק אי תשלום שכר עבור עבודה רגילה. זאת ועוד, נדחתה גם תביעתה שכנגד של המערערת, אשר טענה להפרת חובה מצד המשיב. המערערת לא הביאה ראיות לנזקים כלשהם ולא הבחינה בין יחסי העבודה לבין היחסים בין בעלי המניות. ממצאי בית הדין האזורי בדבר קיומם של יחסי עבודה וזכאותו של המשיב לשכר ותנאים סוציאליים אושרו. מאחר שהמערערת לא חלקה על חישובי הטבות אלה, לא ראה בית המשפט צורך לבחון אותן. לבסוף, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.