ע"א 6332/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה שלא לפסול שופט, במקרה של סכסוך כספי. המשיב, שלמה נרקיס, הגיש תביעה נגד יהושע ולדהורן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בדרישה לתשלום חוב בסך 2,480,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין נוסף. וולדהורן הודה בחוב והתחייב לשלם, אך מאוחר יותר ניסה לחזור בו מהודאתו. נרקיס ביקש פסק דין המבוסס על הודאתו של ולדהורן, שבית המשפט נעתר לו, והורה לוולדהורן לשלם את הסכומים הנתבעים. לאחר מכן הגיש ולדהורן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שבית משפט השלום נעתר לה. נרקיס ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עליו חתום עורך דינו, ישי בית און, שייצג אותו בהליכים קודמים. לפני הדיון בערעור ביקש וולדהורן לפסול את השופט, בנימוק של חשש ממשי למשוא פנים. הוא התייחס לאמירה קודמת של השופטת כי החוב "אינו שנוי במחלוקת", וטען כי הערעור מתנהל בהליך מזורז וכי קיימת מערכת יחסים קרובה בין השופט לעורך דינו של נרקיס. השופט דחה את בקשת הפסילה, אך וולדהורן ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הורה בהחלטתו לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ולדון בערעור בפני שופט אחר. בית המשפט קבע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, בהתבסס על הקרבה הקיימת בין השופט לבין עו"ד בית און. הודעתו הקודמת של השופט, יחד עם הדיון המזורז ואופי היחסים, תרמו להחלטה זו. בית המשפט הדגיש כי מבחן הפסילה הוא תלויי הקשר ויש לבחון אותו בקפדנות. במקרה זה, נוכח מידת מעורבותו של עו"ד בית און בתיק ויחסיו עם השופטת, היה חשש ממשי כי השופט לא יהיה נטול פניות. העובדה שעורך דין נוסף ממשרדו של בית און ייצג את נרקיס בדיוני הערעור לא הספיקה כדי לשלול את עילת הפסילה. בפסק הדין הודגש כי מראית עין של צדק היא חיונית ויש לשקול אותה לצד גורמים נוספים בעת קביעת משוא פנים פוטנציאלי. מאחר שדיוני הערעור טרם החלו במהותם, העברת התיק לשופט אחר לא תגרום לעיכוב או לפגיעה בהליכים. לפיכך, הערעור התקבל, והתיק יידון בפני שופט אחר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.