תע"א 1635/08

תקציר

מדובר באישה שעבדה בחברת התעופה אל על כמלש"ב וביקשה להמשיך לעבוד מעבר לחודשי הריונה הראשונים. מדיניות אל על, כמו גם דיני העבודה בישראל, חייבו נשים בהריון להפסיק לעבוד ולעבור לתפקידי קרקע מוקדם יותר ממה שהתובע רצה. בית המשפט בחן ראיות היסטוריות לאפליית נשים באל על, ומצא כי חברת התעופה מיסדה בעבר אפליה מגדרית נגד דיילים, ורק לאחרונה החלו נשים לעבוד כמש"קיות וכטייסות. ההסכם הקיבוצי בין אל על לעובדיה לא הצדיק את המעבר המוקדם לתפקידי קרקע לעמותות במהלך ההיריון, וחברת התעופה לא הצליחה לספק ראיות רפואיות מספקות לכך שהעבודה מהווה סיכון לנשים הרות או לעובריהן, מלבד הסיכון לחשיפה לקרינה קוסמית. בית המשפט קבע כי מדיניותה של אל על הפרה של חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ופסק לתובעת פיצויים כספיים בגין אובדן השתכרות, וכן פיצויים בגין עוגמת נפש. הנזקים הכספיים כללו את ההפרש בשכר השעתי בין תפקידה המוטס לתפקיד הקרקע, תשלום חודשי עבור שעות נוספות, דמי דיוטי פרי חודשיים והפרשי דמי לידה, בסך כולל של 56,487 שקל. כמו כן פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש וקרקוע שלא כדין, וכן 10,000 ₪ הוצאות משפט.