ע 1/10

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית המשפט הצבאי לערעורים לדון בערעור על צו איסור פרסום שניתן על ידי בית משפט צבאי נמוך יותר. השופט מגיע למסקנה כי ערעורים כאלה קבילים, ומפנה לגופו של עניין. עקרון העל הוא שהדיונים בבית המשפט הם פומביים, ויש לפרש כל חריג לכלל זה בצמצום. השופט מדגיש כי פומביות הדיונים היא אבן יסוד בדמוקרטיה, הבטחת הפיקוח הציבורי וטיפוח האמון ברשות השופטת. עם זאת, העיקרון אינו מוחלט; זה יכול להיות מוגבל על ידי חוק החירות. כל חריג לכלל הפומביות חייב להיות למען זכויות ואינטרסים מתנגשים, המתפרשים בצמצום, והאיזון תמיד לטובת הפרסום. כדי להצדיק צו איסור פרסום על פרסום שמו של חשוד, צריכה להיות פגיעה חמורה בפרטיותו של הנאשם, כאשר הכלל המנחה הוא מניעת פגיעה חמורה בנאשם, הגוברת על הפגיעה באינטרס הציבורי. נטל ההוכחה מוטל במידה רבה על התובע להוכיח כי הנזק הצפוי הוא חמור. עוצמת הראיות נגד הנאשם והאינטרס הציבורי באופי העבירה הם גם שיקולים מכריעים. צו איסור פרסום יכול להיות מוצדק עם ראיות חלשות או בעיה ממשית שעלולה להביא לזיכוי הנאשם, או במקרים שבהם הפרסום יגרום נזק חריג לנאשם או לבני משפחתו. ניתן להתחשב גם בעיסוקו של הנאשם, בשמו הטוב ובמצבו הנפשי. במקרה הספציפי, השופט לא מצא חולשה בראיות שהוצגו וקבע כי תועלת הפרסום והגילוי עולה על הנזק הפוטנציאלי לנאשם. לפיכך התקבל הערעור וצו איסור הפרסום הוסר.