ע"א 683/75

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטה הנוגעת לבריאותו הנפשית של המערער ולהקשר שלה לשירותו הצבאי. המערער, שסבל מסכיזופרניה, טען כי מחלתו נגרמה בשל התנאים הקשים והלחץ שחווה במהלך שירותו בצה"ל וכי התקפים חוזרים ונשנים של מחלתו נבעו מהשירות. ועדת הערר לפי חוק הנכות (גמול ושיקום) קבעה תחילה כי מחלתו של המערער רק הוחמרה על ידי השירות ולא נגרמה בעקבותיו, וכי ההתקפים החוזרים אינם קשורים לשירות. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור. בית המשפט קבע כי סכיזופרניה של המערער אכן נגרמה עקב שירותו הצבאי, ולא רק הוחמרה, בהתבסס על ראיות הנסיבות שחווה במהלך שירותו. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת ועדת הערר בשאלה השנייה, והסכים כי ההתקפים החוזרים ונשנים של מחלתו של המערער לא נבעו מהשירות. פסק הדין הדגיש את תפקידה של ועדת הערר בקביעת חוות דעת רפואיות וקבע כי הוועדה רשאית להעדיף חוות דעת רפואיות מסוימות על פני אחרות. בפסק הדין הובהר כי בעוד שהסכיזופרניה הראשונית של המערערת הייתה קשורה לשירות, הקשר הסיבתי לא חל על גלי המחלה הבאים, נוכח הפערים בין ההתקפים והיעדר הוכחה למגבלה על יכולתו של המערער לעבוד ולהסתגל חברתית בתקופות הפוגה. פסק דינו של בית המשפט העליון מצא אפוא קשר חלקי בין מחלתו של המערער לבין שירותו הצבאי.