ע"א 351/16

תקציר

במקרה דנן ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את תביעתו לזכויות חכירה מלאות בנכס שהיה משותף תחילה עם המשיב בשותפות בלתי רשומה. הנכס, שהוחכר ממינהל מקרקעי ישראל, הופעל במשותף על ידי המערערת והמשיבה מס' 1 כעסק לחשמלאי רכב. לאחר פירוק השותפות ניתן בשנת 2010 הסכם המאפשר למשיב למכור את חלקו בנכס למערערת תמורת 75,000$. אלא שהמערער לא שילם, מה שהביא את המשיב לבטל את ההסכם ובהמשך למכור את חלקו למשיב מס' 2. בטענת המערערת נטען כי זכויות הקניין שייכות לשותפות, אך בית משפט קמא מצא כי החכירה מוחזקת באופן אישי על ידי שני הצדדים. הראיות הצביעו על שני השמות בהסכמי החכירה ולא נמצאו ראיות התומכות בטענות המערערת כי כספי השותפות שימשו לרכישת הנכס. טענות לסחיטה וטענה לא מוכחת להעברת זכויות קניין עם פירוקה בשנת 1982 נדחו. הערעור חזר על טענות אלה, תוך התייחסות להוראות פקודת השותפויות, אך הערכאה הגבוהה יותר לא מצאה בסיס לביטול החלטת הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר רצונה להטיל ספק בממצאים עובדתיים או במהימנות עדים בהיעדר טעות משפטית ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, תוך שהיא קובעת כי הזכויות הקנייניות משותפות זו לזו. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.