ע"א 9984/07

תקציר

מערער שנפגע בתאונת דרכים ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הפיצויים שנתבעו ממבטחי הרכב המעורב בתאונה. הערעור נטען בעיקר נגד שיקולי בית המשפט בנוגע לפיצויי השתכרות בעבר, פגיעה בכושר השתכרות וניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון הסכים לתקן טעות בחישוב הפסדי השתכרות בעבר, האריך את התקופה מ-83 ל-95 חודשים, והורה על תיקונים מקבילים בפיצויים ובשכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין שיעור הפגיעה התפקודית ובסיס השכר המשמש לחישוב הפסדי השתכרות. באשר לניכוי קצבאות הביטוח הלאומי, חזר בית המשפט ואישר את ההלכה הקיימת לפיה שיטות החישוב הנהוגות בפסקי הדין של בתי המשפט ושיטות הביטוח הלאומי עשויות להיות שונות, ואין צורך לבסס את החלטותיו על גישות הביטוח הלאומי, המשרתות תכליות שונות. בית המשפט קבע כי יסתמך על ממצאיו שלו ולא על ממצאי הביטוח הלאומי בעת חישוב שיעור הנכות המיוחסת לתאונה. בית המשפט הסביר כי ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי מהפיצוי היה מוצדק אם תגמולים אלה היו קשורים סיבתית לתאונה. מאחר שנכות המערער זיכתה אותו בקצבת נכות כללית, וחלקה יוחס לתאונה, היה ראוי לניכוי יחסי של התגמולים. בית המשפט גם שמר על עמדתו בעניין ההיוון, וקבע כי יש לחשב אותו על פי תקנות הביטוח הלאומי על פי נתוני תוחלת חיים סטטיסטיים, ולא על פי תוחלת החיים הפרטנית שקבע בית המשפט. השופטים הסכימו עם דחיית הערעור, למעט תיקון תקופת הפסדי ההשתכרות בעבר, והורו למערערת לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין. השופט רובינשטיין הוסיף הערה, ותהה אם הגיע הזמן לבחון מחדש את תקנות ההיוון כדי לתת מענה לאי הנוחות המובנית במקרים מסוימים.