ע"פ 1820/98

תקציר

המדינה והנאשם ערערו שניהם על פסק דין בעבירות של סיוע וסיוע להצבעה והתחזות שלא כדין. בית משפט קמא זיכה את אשתו של הנאשם אך הרשיע את הנאשם וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל (המרתו לעבודות שירות) ומאסר על תנאי, לצד קנס בסך 7,500 ₪ או שלושה חודשי מאסר. השאלה המרכזית הייתה האם הנאשם מסר את תעודות הזהות שלו ושל אשתו לאחרים, מה שהוביל לניסיון הצבעה מזויף. הרשעתו של בית משפט קמא התבססה על הראיות שהצטברו, לרבות השימוש בתעודות הזהות בסמוך לאחר עזיבת הנאשמים את הארץ, ודחיית טענות הנאשמים כי התעודות הושארו בדירתם. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא את חומר הראיות, ולא מצאה עילה להתערב במסקנותיו. בית המשפט אישר את ההרשעה, והדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם בפגיעה ביסודות הדמוקרטיה. עם זאת, בית המשפט החמיר את העונש לשישה חודשי עבודות שירות והותיר את הקנס על כנו. ערעור המדינה התקבל בחלקו, ואילו ערעורו של הנאשם נדחה. הנאשם חויב להתחיל בעבודות שירות במועד שנקבע.