ע"א 1805/20

תקציר

ערכאת הערעור בחנה את הערעור והגיעה למסקנה כי קביעותיו של בית משפט קמא עומדות ברובן, כאשר רק תחום אחד טעון התערבות: ניכוי שכר טרחה. בית משפט קמא קבע, ובצדק, כי אין הצדקה "להרים את מסך התאגיד", שכן הראיות לא תמכו בטענות לפיהן בעלי החברה רוקנו נכסים שלא כדין. בנוסף, פרשנות כתב הערבות, המגבילה את אחריות הנתבעים לחובות ספציפיים, אושרה בשל הניסוח והנסיבות הסובבות את החוזה. לעניין שיעורי הריבית, החלת הדין הישראלי על ידי בית משפט קמא לאחר פסק הדין האמריקאי לא פירט את שיעורי הריבית שלאחר פסק הדין נמצאה ראויה. עם זאת, באשר לסוגיית הקיזוז, מצאה ערכאת הערעור כי הקצאת העמלות על ידי בית משפט קמא כתשלום חלקי לחובות שונים נעדרת בסיס נורמטיבי ואינה תואמת את פרטי המקרה. ערכאת הערעור הפנתה כי על העמלות לקזז תחילה את חוב החברה במסלול הסוכנות, בהתאם לחלוקת החובות וההתחייבויות בחוזה. התאמה זו משפיעה על סכום החוב הסופי שעל הערבים, או בעלי החברה, לפרוע, ומפחיתה אותו לאחר בחינת ייחוס נכון של התשלומים. בית המשפט קבע תנאים חדשים לחישוב הריבית והצמדה, והורה לנתבעים לשלם הוצאות משפט בגין הערעור. השופטת ברון והנשיאה חיות הסכימו עם פסק דינו של השופט גרוסקופף, וקיבלו את ההחלטה סופית ביום 1.8.2021.