ע"ע 697/09

תקציר

במקרה הנדון, ערעור המנכ"ל נדחה, ואילו ערעורה הנגדי של העובדת בעניין פיצוי בגין הטרדה מינית התקבל בחלקו. ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהתבסס במידה רבה על מהימנות עדויות העדים. בית המשפט מצא את גרסת ההטרדה של העובדת אמינה יותר מזו של הממונה, שעדותה הייתה רצופה סתירות. בית המשפט דחה את הטענות בדבר הצורך בנטל הוכחה גבוה יותר במקרים של הטרדה, ובכך חיזק את נטל ההוכחה האזרחי הסטנדרטי. בהתייחסו לערעור חזר בית המשפט על טענות הנוגעות לפסיקת פיצויים מעבר למקסימום הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית והאם יש לפצות על ריבוי אירועי הטרדה בנפרד. פסק הדין התייחס למספר תקדימים משפטיים, והתמקד בעיקר בפרשנות פסיקת פיצויים עם או בלי הוכחות, וכיצד יש להתייחס לעבירות חוזרות. ההחלטה נטתה לכיוון פיצוי כל אירוע הטרדה בנפרד, שכן כל מעשה יכול להיחשב כפיצוי לגופו. לסיכום, בית הדין פסק לעובד פיצוי כולל של 110,000 ₪, בהתחשב בחומרת ההתנכלות ובאופייה החוזר ונשנה, לרבות ההשפעה הנפשית וההכרה בכישלון הממונה להתמודד ביעילות עם הטענות. ההחלטה מדגישה כי הטרדה כרוכה מטבעה בפגיעה בכבוד וברווחה הנפשית, ומצדיקה פיצוי גם ללא הוכחת נזק חד משמעית.