ת"צ 44751-03-10

תקציר

הסדר הפשרה, שנחתם בין המבקשת, הוט מערכות תקשורת בע"מ, לבין הוט טלקום שותפות מוגבלת, נועד לפתור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד הוט מערכות תקשורת בע"מ בגין הפרות הקשורות לאי ניתוקה מיידי של לקוחות שביקשו ניתוק והמשיכה לגבות מהם דמי מנוי. הסדר הפשרה מגדיר את הקבוצה כלקוחות שביקשו להתנתק משירותי הטלוויזיה, האינטרנט או הטלפוניה של הוט, אך לא נותקו והמשיכו להיות מחויבים. על פי ההסדר, הוט תסדיר את מערכת הבילינג שלה כדי למנוע התרחשויות עתידיות, ותספק הטבות בשווי 11 מיליון שקל ללקוחות בעבר ובהווה שחוו בעיות אלה. מדובר בהטבות בשווי 4 מיליון שקל כמו ערוצי טלוויזיה נוספים, שירותי אנטי-וירוס ושירותי תא קולי טלפוני, ותרומה של 7 מיליון שקל לפרויקט חינוכי בבאר שבע. עם זאת, השופט החליט שלא לאשר את ההסדר מכמה סיבות. ראשית, הוט טלקום לא הייתה חלק מהתביעה המקורית, והרחבת הסדר הפשרה כך שיכלול אותם לא נעשתה באמצעות תיקון פורמלי, כנדרש בחוק. שנית, הגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה מרמזת כי לא כל הלקוחות קיבלו החזרים עבור דמי מנוי ששולמו לאחר בקשת ניתוק, דבר הסותר את ההנחה כי כל הכספים הוחזרו. שלישית, הוט הודיעה על תרומה של 7 מיליון שקל לפני הסדר הפשרה, מה שמעיד על כך שהיא אינה קשורה לתביעה הייצוגית. רביעית, ההטבות שהוצעו היו מעורפלות, ולא היה ברור אם הן באמת יועילו לחברי הקבוצה, במיוחד למי שמנוי רק לאחד מהשירותים של הוט או מתכוון להתנתק בקרוב. לבסוף, נטען כי מאחר שניתן לחשב את הכספים שנגבו יתר על המידה ולהחזירם, אין מקום למנגנון חלופי לפיצוי לפי סעיף 20(ג) לחוק התובענות הייצוגיות. מטעמים אלה הגיעה השופטת למסקנה כי הסדר הפשרה אינו הוגן או סביר כלפי חברי הקבוצה ואינו עומד ביעדי החוק, ולכן לא ניתן לאשרו.