תא"ק 21104-05-20

תקציר

התובע, שהיה מבוטח בחברת הביטוח הנתבעת, נפגע בתאונת דרכים וקיבל פיצוי בגין נכות לצמיתות, אותו קיבל בחתימה על מכתב שחרור. במכתב צוין כי לא יהיו לו טענות נוספות הקשורות לתאונה. בהמשך, ביקש התובע מחברת הביטוח פיצוי נוסף בגין הגדלת נכותו כפי שנפסק על ידי המוסד לביטוח לאומי. חברת הביטוח סירבה לבקשה זו, בנימוק של מכתב שחרור חתום והתיישנות. התובע טען כי חברת הביטוח הייתה צריכה לציין את מכתב השחרור במכתב הסירוב הראשוני שלה וכי יש לראות את מועד פסק הדין של המוסד כמועד גיבוש תיק הביטוח. השופט קבע כי עמדת חברת הביטוח ברורה מהתכתבויות קודמות וכי לא ניתן להתעלם מהתחייבות התובע במכתב השחרור ללא נימוקים מהותיים, שלא הוצגו. כמו כן, השופטת הסכימה כי התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים לתביעות ביטוח וכי מועד פסק הדין של המוסד לביטוח לאומי לא שינה את מועד הניסוח. מאחר שהתובעת לא הציגה כל ראיה רפואית להוכחת מועד הנכות הצמיתה, החליטה השופטת לדחות את התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.