דב"ע נד/191 - 3

תקציר

הערעור שהגישה הרשות, המסומן כדוב 55/159-9, מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 6.2.97, אשר דחתה את איחוד שני התיקים. התביעה הראשונה, נ/1952-3, הוגשה על ידי המשיב כנגד המערערת בשנת 1991, בטענה ליחסי עובד מעביד ותבעה פיצויים שונים. התביעה השנייה, ע"א 1104-3, הוגשה על ידי המערערת בשנת 1996, בטענה להחזר סכומים מהמשיב, בהנחה קיומה של מערכת יחסים כזו. בעוד שהמערערת טענה כי איחוד התיקים ייעל את הליך השימוע, המשיב התנגד לכך בנימוק של שיהוי ואי צדק. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת האיחוד, בנימוק של פער הזמנים המשמעותי בין הגשת התיקים לבין השלב המתקדם בעניינו של המשיב. בית הדין לערעורים, בהסכמתו עם הפעלת שיקול הדעת של בית הדין האזורי, דחה את הערעור. הם הדגישו את זכותו של המשיב להכרעה מהירה בתביעתו משנת 1991 והכירו בכך שיעילות איחוד התיקים עולה על שלב ההליכים של המשיב. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערת יכלה להגיש תביעה שכנגד מוקדם יותר וכי האיחוד עשוי היה לעכב עוד יותר את עניינו של המשיב. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב 3,500 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות ערעור.