ע"א 7785/99

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט העליון לסכסוך מקרקעין מורכב על בעלות על חלקת קרקע שנמכרה לשני צדדים שונים. בתחילה מכר משה טרבזניק את הקרקע לז'ראר פריינטי, ששילם תשלום חלקי ורשם הערת אזהרה בטאבו, אך המכירה לא הושלמה בתשלום מלא או ברישום. לאחר מכן מכר פריינטי חלק מזכויותיו לדינו חכמון, אך גם עסקה זו לא הושלמה. שנים לאחר מכן נקט טרבזניק בהליכים משפטיים לביטול שתי העסקאות בשל תשלום חלקי של פריינטי, מה שהוביל למחיקת הערת האזהרה לטובתו של פריינטי ולמכירת הקרקע בסופו של דבר למשפחת ארוך, שרשמה את הקרקע על שמם. עם זאת, פריינטי וחכמה ערערו על כך מאוחר יותר בבית המשפט המחוזי, שביטל את פסק הדין המבטל הקודם בשל פגמים פרוצדורליים בנוגע להודעה, ובכך החיה את טענותיהם. הדיון המשפטי התמקד בתום הלב של משפחת ארוך לפי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובע את עדיפותן של זכויות רוכש משני על פני זכויותיו של קונה ראשון, ומותנה בכך שהאחרון יפעל בתום לב. בית המשפט העליון בחן האם פרקליטה של משפחת ארוך, פולק, "עצם את עיניו" בפני תביעות קודמות אפשריות בכך שלא חקר את פסק הדין שהוביל למחיקת הערת האזהרה של פריינטי. בית המשפט קבע כי מאחר שפולק הסתמך על שינויי הסטטוס של המרשם – מתוך אמונה שפסק הדין ניתן כדין – הם עמדו ברף תום הלב. כתוצאה מכך, בית המשפט נתן עדיפות לעסקה של משפחת ארוך על פי החוק והחזיר את זכויות הבעלות שלהם תוך ביטול פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי שביטל את ביטול העסקאות הראשוניות. למערערים נפסקו הוצאות והוצאות משפט, תוך הדגשת הצורך המסחרי בשמירה על טוהר המידות הפרוצדורלית והסתמכות על פרטי המרשם.