פ"א 20570-12-11

תקציר

הערר מתייחס לצו הריסה מינהלי נגד תוספת בנייה בלתי מורשית בשטח של 40 מ"ר על חלקת אדמה בבעלות מספר אנשים, ובהם העוררים. הערכאה הנמוכה יותר קבעה, כי המערערים נעדרי מעמד לערער על הצו בעניין התוספת, שכן לא הצליחו להוכיח חזקה חוקית בחלק הרלוונטי של הקרקע. בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשתם צוין רק קרבתם לבעלים חלקי אחר, דבר שלא היה בו די כדי לבסס את זכויותיהם בחלקה. יתר על כן, בעוד שהמערער 1 היה הבעלים של חלק הקרקע שבו הוקמה גדר הנזכרת בצו, הוא הודה כי אחרים, ובהם המערערים 4-2, התגוררו במבנה המקורי שאליו הוצמדה התוספת הבלתי מורשית. הבעלות המשותפת במקרקעין לא הקנתה אוטומטית למערערים מעמד לערער על הצו, במיוחד כאשר החזקה חולקה בין פרטים שונים. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה כי רק מי שיש לו חזקה חוקית בחלק הרלוונטי של הקרקע יכול לבקש ביטול צווים כאלה. המערערים 4-2 לא הגישו כל תצהיר לביסוס חזקתם, והודעותיה של המערערת 1 חילקו את החזקה במקרקעין בין אנשים שונים. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המערערים, ומצא כי סירובם למסור תצהירים נדרשים אינו מקובל. בעקבות זאת נדחה הערר ועיכוב ביצוע צו ההריסה הוסר.