ת"צ 1691-04-10

תקציר

המשיבים הגישו בקשה משותפת לדחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מכמה טעמים. עילת הדחייה הראשונה הייתה כי התביעה חסומה בזמן לפי חוק ההתיישנות. המבקשים טענו כי חל חוק התובענות הייצוגיות, אשר קובע את תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט קבע כי חוק התובענות הייצוגיות אינו מחייה תביעות שכבר היו חסומות בזמן לפי חוק ההתיישנות. מאחר שהסכם הביטוח נחתם בספטמבר 2000, והבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה באפריל 2010, קבע בית המשפט כי תביעת המבקשים התיישנה. שנית, טענו המשיבים כי המבקשים התמהמהו שלא לצורך בהגשת תביעתם, דבר המהווה שיהוי. המבקשים לא העלו כל סיבה לעיכוב. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי השיהוי גרם הן לנזק ראייתי והן לשינוי מצבם של המשיבים לרעה. לפיכך, התביעה נדחתה גם בעילה של שיהוי. שלישית, המשיבים טענו כי הבקשה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט, שכן שתי בקשות קודמות באותו נושא ועל בסיס אותן עילות הוגשו ונדחו. בית המשפט הסכים והדגיש כי אין להשתמש בבתי המשפט כדי להטריד נאשמים. רביעית, טענו המשיבים כי הבקשה אינה עומדת בדרישות לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט נעתר וקבע כי המבקשים לא הוכיחו כי קיימת להם עילת תביעה אישית, כי קיימות שאלות משותפות של דין או עובדה, וכי האינטרסים של חברי הקבוצה יהיו מיוצגים באופן הוגן והולם. חמישית, המשיבה מדי גפ בע"מ טענה כי היא אינה צד ראוי לתביעה, שכן היא אינה מחויבת להסכם כלשהו עם המבוטח ולא קיבלה תשלומי פרמיה כלשהם. בית המשפט הסכים כי מדי גפ אינה צד הכרחי ודחה אותה מההליך. שישית, צה"ל טען כי הוא אינו "עוסק" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן ולכן אינו יכול להיות נתבע בתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט הסכים וקבע כי תפקידו של צה"ל מוגבל לניכוי פרמיית הביטוח משכרם של המבקשים והעברתה לחברות הביטוח, דבר שעשה על פי הנחיית המבקשים. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית במלואה והורה למבקשים לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.