בג"צ 10063/06

תקציר

החלטת בית הדין השרעי לערעורים להעניק משמורת זמנית על ילדיהם הקטינים של בני הזוג הגרושים לאם, המשיבה מס' 2, עד לקבלת החלטת משמורת קבועה, מתקבלת. בית המשפט קבע כי האב, העותר, פעל בחוסר תום לב בכך שלא קיים הסכם שנערך בין הצדדים ואושר על ידי בית הדין השרעי לערעורים. על פי ההסכם, הילדים יישארו במשמורת העותרת עד להכרעה בתביעת המשמורת בבית הדין השרעי ביפו. העתירה לערער על החלטת בית הדין השרעי לערעורים נדחתה מאחר שבית הדין לא מצא הצדקה להתערב בהליך קבלת ההחלטות של בית הדין הדתי, מה גם שמדובר בהחלטת ביניים וההליך העיקרי עודנו מתנהל. בית הדין הדגיש כי תפקידו של בית הדין השרעי לערעורים הוא לשמור על הסטטוס קוו עד לקבלת החלטה סופית, והחלטתו התקבלה בהתאם לעיקרון זה. משמעות דחיית העתירה הייתה גם שבקשת האב לעיכוב ביצוע ההחלטות, שנדחתה קודם לכן, נדחתה אף היא במשתמע. המקרה מדגיש את התערבותו המוגבלת של בית המשפט בהחלטות של בתי דין דתיים, השמורה למקרים קיצוניים של ניצול סמכות לרעה או חוסר צדק, שאף אחד מהם לא היה נוכח במקרה זה. קביעת המשמורת הסופית תלויה ועומדת להחלטת בית הדין השרעי, שם תישקל גם התייחסותן של רשויות הרווחה.