ע"א 1000/23

תקציר

פסק הדין נוגע לשש חלקות אדמה בבעלות מוניב עבד אלקאדר קבלאווי מוסא, שעיבד אותן לפני שהופקעו ונרשמו על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשות הפיתוח. הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את בקשות המערערים לבטל את רכישת הקרקע ותחת זאת הורה על פיצוי כספי. שופטת בית המשפט העליון י' עמית, השופטת ד' מינץ והשופטת ג' כנפי-שטייניץ דנו בתיק ואישרו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגבי שלוש מהחלקות שלא היו רשומות, מצא בית המשפט כי רכישתן על ידי רשות הפיתוח הייתה כדין, למרות שלא צוינו במפורש בהודעת הרכישה. דו"ח השמאי שאימץ בית המשפט המחוזי ישמש לחישוב הפיצוי המגיע למערערים, שיתבסס על סעיפים 3(א) ו-5 לחוק רכישת מקרקעין. לגבי שלוש החלקות האחרות, שהוענקו בטעות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הרכישה הייתה בלתי חוקית משום שהבעלים שהה בישראל. עם זאת, מאחר שהקרקע נמכרה מאוחר יותר לרשות הפיתוח בעסקה בתום לב, חל סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים. כפועל יוצא, זכאים המערערים לפיצוי כספי בלבד, אשר יחושב לפי סעיף 18 לחוק. בית המשפט התייחס גם למו"מ בין הצדדים וציין כי סירובם של המערערים להצעת הפשרה של המשיב משמעותו שהם נטלו על עצמם את הסיכון לקבל תנאים פחות נוחים בפסק הדין. השופט עמית, יחד עם השופטים המוסכמים, התלבטו האם על המשיבים לפצות את המערערים בהתאם להליך המיטיב שהותוו בפסק הדין. הליך זה מציע לבעלי קרקעות תנאי פיצוי נדיבים יותר מאלה הקבועים בחוק, אך הוא מופעל בדרך כלל כאשר נמנעת התדיינות משפטית. מאחר שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים רשם בטעות את החלקות המדוברות, הציע השופט עמית כי יש מקום להחיל את ההליך המיטיב. עם זאת, מאחר שהמשיבה דחתה הצעה זו, השופטת הביעה צער וקבעה כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.