בג"צ 47/83

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק הגבלים עסקיים הנוגע לחוק ההגבלים העסקיים, במסגרתו יצרה המערערת, תור אייר (ישראל) בע"מ, הסדר עם סוכני נסיעות וחברת התעופה אל על. ההסדר איפשר לסוכני הנסיעות לארגן טיסות קבוצתיות מוזלות עם אל על, ומחצית ממניות תור אייר הוקצו לסוכנים אלה. השאלה המרכזית הייתה האם הסדר זה זכאי לפטור לפי סעיף 10א לחוק ההגבלים העסקיים, המחריג הסדרים מלהיחשב "כובלים" אם הם נוגעים אך ורק לתעבורה בינלאומית. ההסדר חילק עלויות כרטיס נוספות בין הוצאות תפעול לעמלות סוכן, מה שהעלה שאלות לגבי סיווגו. בג"ץ התעמק בשאלה האם קיים קשר ישיר ומהותי לתחבורה בינלאומית, והגיע למסקנה כי ההסדר, ובפרט החזרת הוועדה, אינו מתייחס באופן הדוק לתחבורה בינלאומית. ההחלטה הדגישה את ההקפדה על כוונת המחוקק ואת הצורך בבחינה מדוקדקת של זיקות מהותיות, ולא בזיקה מוסדית גרידא, להגדרת הסדרים כובלים. לפיכך, הם אישרו את החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דחו את בקשת הפטור, ואישרו את חשיבותם של קשרים אמיתיים לתחבורה בינלאומית בפטור מכל הסדר. בית המשפט אף הבהיר את עקרונות הפרשנות החקיקתית, תוך התמקדות בתכליות סטטוטוריות לצד הלשון המפורשת. בסופו של דבר נדחה הערעור, וההוצאות הוטלו על המערער.