בג"צ 4295/95

תקציר

העותרת, שיכון עולים בע"מ, שמניותיה הוחזקו בידי הסוכנות היהודית, ניהלה חברות באמצעות רשות החברות של הסוכנות היהודית. אהרון דב קמחי כיהן כיו"ר בפועל ולאחר מכן כמנכ"ל שיכון עולים. חוזהו של קמחי הוארך מספר פעמים, ולאחר בקשה מצדו הוארך עוד יותר עד אוגוסט 1991. עם זאת, בעקבות שינוי בניהול רשות החברות, קמחי לא נבחר מחדש כדירקטור על ידי האסיפה הכללית של שיכון העולים, מה שהביא לפיטוריו. קמחי טען להפרת חוזה ותבע את שיכון עולים בבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה פסק לטובתו של קמחי ופסק לו פיצויים עד תום חוזהו. גם קמחי וגם דיור עולים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קבע כי קמחי אכן היה עובד של שיכון עולים וניהל יחסי עובד-מעביד עם החברה, ולכן לבית הדין לעבודה הייתה סמכות במקרה זה. כמו כן, נקבע כי הארכת החוזה של קמחי מעבר לשנתיים אינה תקפה משום שהיא חרגה מתקנות החברה. למרות זאת, חויבה שיכון עולים לשלם לקמחי פיצויים עד לפקיעת החוזה המקורי. גם קמחי וגם שיכון עולים עתרו לבג"ץ. בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית הדין הארצי בעניין יחסי עובד מעביד היא סבירה ואין להתערב בה. בית המשפט גם הסכים עם קביעת בית הדין הארצי כי הארכת החוזה היא אולטרה-ויראלית וכי אישור הסוכנות אינו נותן לה תוקף, ודחה את עתירת קמחי בסוגיה זו. לבסוף, בית המשפט קבע כי הסוכנות לא גרמה להפרת חוזה ודחה את עתירת דיור העולים. שתי העתירות נדחו, וצווי ההשהיה בוטלו.