ת"א 1012/02

תקציר

זהו פסק דין בתביעה אזרחית שהוגשה נגד רשות הנמלים. בשנת 1986 טענה התובעת כי חתמה על הסכם עם רשות הנמלים להקמת כפר נופש באילת. לאחר שהתובעים לא הצליחו להשיג את האישורים הנדרשים, הם פנו לנתבעת בבקשה חדשה בשנת 1988. הצדדים ניהלו משא ומתן וניסחו הסכם, אך הוא מעולם לא נחתם. לאחר מכן תבעו התובעים את הנתבע בגין הפרת ההסכם בשנת 1990 בבית משפט השלום באילת, בבקשה לאכוף את החוזה. בית משפט השלום מצא כי קיים הסכם תקף אך לא ניתן לאכוף אותו בשל מכשולים פרוצדורליים. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי בית המשפט אינו יכול לחייב את הצדדים לקיים הסכם על תנאי. לאחר מכן ערערו התובעים לבית המשפט העליון, שהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לקבלת פסק דין חדש. בית המשפט המחוזי מצא כי התובעים לא הציגו כל ראיה חדשה והסתמכו רק על פסקי הדין הקודמים. בית המשפט קבע כי עקרון ההשתק אינו חל וכי תקופת ההתיישנות פקעה. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה, והותיר על כנו את פסק הדין משנת 2006, אשר פסק לטובת הנתבעת. כמו כן חויבו התובעים בהוצאות הנתבעת.