ת"ט 35171-02-19

תקציר

התיק נסוב סביב שאלת הסמכות המקומית וביצוע שטר. בתחילה, התובע נהנה משיקול דעת מוחלט בבחירת המקום לביצוע המעשה, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל. אוטונומיה זו מגנה על זכותו של התובע לפתוח בהליכי הוצאה לפועל בכל מקום שימצא לנכון. עם זאת, החוק מחייב את התובע למסור פרטים על בית המשפט שבסמכותו לדון בכל התנגדות פוטנציאלית, שלא תמיד הייתה החלטה פשוטה. הדבר יצר תחום אפור שטופל בתיקון תקנות ההוצאה לפועל משנת 2018, במטרה לייעל את התהליך. התקנות המתוקנות מאפשרות לחייבים להגיש התנגדויות לביצוע שטר בלשכה שבה הוגש התיק או במקום שבו התובע יכול היה להגיש את בקשת ההוצאה לפועל. לתובע, לעומת זאת, עדיין עומדת הזכות לבחור את מקום השיפוט מבין האפשרויות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי. תיקון זה מקל על המסע הפרוצדורלי של החייב תוך שמירה על הכללים המהותיים של תקנות סדר הדין האזרחי. היבט משמעותי הוא ההכרה בזכות הגישה של התובע לערכאות, שהיא זכות על-חוקתית. זכות זו משפיעה על הפרשנות המשפטית ומבטיחה כי הגישה לצדק לא תיפגע שלא לצורך. במקרה דנן, יש לכבד את בחירת סמכות השיפוט של התובע, מה גם שהחוק אינו מגביל זכות זו במפורש. זאת ועוד, תניית שיפוט בהסכם בין התובע לבין אחד החייבים, הקובעת את מחוז המרכז כמקום השיפוט, מחזקת את עמדת התובע. מאחר שסעיף זה נחשב ייחודי, ואין נימוקים משכנעים לכך, על בית המשפט לכבד אותו. כתוצאה מכך, ניתן לקיים את דיון ההתנגדות בבית משפט השלום במחוז מרכז, על פי בקשת התובע. לבסוף, נדחית טענת הנתבע כי היה על התובע להגיש ערר על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שכן הבקשה הנוכחית להעברת סמכות שיפוט היא הליך מתאים. ההחלטה להעביר את התיק למחוז מרכז מתקבלת בהתאם, ונשיאות בית המשפט תקבע את הרכב הדיון. נושא ההוצאות נותר לדיון עתידי בהליך.