ע"נ 44614-02-20

תקציר

המערער בערעור נכות זה טען כי הותקף על ידי שוטרים צבאיים, דבר שבית המשפט מצא כי אינו המקרה. עוד טען המערער כי מצבו הנפשי נגרם עקב שירותו הצבאי. בית המשפט הכיר בכך שקיים קשר סיבתי סובייקטיבי בין מצבו הנפשי של המערער לבין שירותו, כפי שהצבא מקבל חיילים כמות שהם, לבין חולשותיהם. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי אובייקטיבי בין שירותו של המערער לבין מצבו הנפשי. באופן ספציפי, האירועים שעוררו את הסימפטומים הנפשיים שלו לא היו ייחודיים לשירות הצבאי אלא יכלו להתרחש גם בחיים האזרחיים, בכל מערכת יחסים הכרוכה בסמכות. לפיכך, הערעור נדחה מבלי להכריע במחלוקת הרפואית. לדברי השופטים, קשייו של המערער נבעו מסגנון אישיותו הנוקשה והבלתי מסתגל, ולא מאלמנטים ייחודיים או צבאיים כלשהם בשירותו. משכך, תביעתו להכרה כנכה לפי חוק הנכות לא צלחה.