ע"פ 1888/02

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי בסמכותו להורות על מעצרו של אדם שזוכה בשלב המשפט וממתין לתוצאות ערעור המדינה על הזיכוי. במקרה הנוכחי ביקשה המדינה לעצור את המשיב, שעמד לדין באשמת רצח, בטענה שהוא עלול להימלט ולהימלט מהצדק במהלך הליך הערעור. הגם שהיו ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, זיכה אותו בית משפט קמא מחמת ספק סביר. בית המשפט העליון קבע כי העקרונות המסדירים את מעצרו של נאשם עד תום הליכי המשפט צריכים לחול גם בהקשר של ערעור. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי על המשיב ליהנות מהספק ודחה את בקשת המדינה למעצר, תוך שהוא מדגיש כי ההחלטה התבססה אך ורק על החשש שהמשיב יימלט מן הדין ולא על סכנה פוטנציאלית הנשקפת ממנו. פסק הדין הדגיש את חשיבות חזקת משוא הפנים של שופטי הערעור ואת האפשרות לעצור את המשיב במהלך הדיון בערעור. ההחלטה, שלא העידה לגופו של הערר, אפשרה דיון בחלופות מעצר אם המדינה בחרה לעשות כן.