תמ"ש 15443-09-20

תקציר

התובעת תבעה את הנתבע, את בנה, לבטל הסכם לפיו נתנה לו את הרכוש המשפחתי במתנה. לטענתה, יש לבטל את ההסכם בשל חוסר שיקול דעת, הטעיה, עושק או כפייה, או לחילופין, לאפשר לה לחזור בה מהמתנה בשל התנהגותו המחפירה של הנתבע. הנתבע טען כי התובע חתם על ההסכם מרצון ומתוך הסכמה חופשית. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. שוכנעה כי התובעת הבינה את תנאי ההסכם וחתמה עליו ברצון, בידיעה מלאה כי הוא מעניק לנתבעת את כל הזכויות בנכס, למעט הזכויות הנתונות לבן אחר. גם טענת התובעת כי ההסכם נכרת תחת לחץ או כפייה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל ראיה ללחץ או כפייה קשים מצד הנתבע שיש בהם כדי לפגוע ברצונו החופשי של התובעת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה את התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפיה, דבר המצדיק את ביטול המתנה. גרסת התובע לאירועים הייתה סותרת ולא קוהרנטית, ואילו עדותו של הנתבע נתמכה בראיות ובעדותו של עורך הדין שניסח את ההסכם. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לשלם את הוצאות הנתבע, תוך שהוא קובע את הסכום על 25,000 ₪.