ע"א 522/71

תקציר

בסכסוך משפטי בין מוריס (מוריס) בנין לאלברט בנין על חוב של 133,000 לירות מצריות, התייחס בית המשפט העליון לסוגיות משפטיות רבות הנובעות מעסקאות והסכמים משנת 1946. בית המשפט בחן את תוקפו של ההסכם, את ייפוי הכוח שניתן לאלברט לגביית החוב ואת העברת נכסי הנדל"ן לאחר מכן. במסגרת פסק הדין התמודד בית המשפט עם תקופת ההתיישנות, עם ההגנות המשפטיות הרלוונטיות ועם מהות הזכויות הכרוכות בכך. מוריס טען כי ההסכם וייפוי הכוח אינם תקפים או מבוצעים בכפייה, אך בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענות אלה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את חוסר הפעולה של אלברט לגביית החוב במשך 17 שנה, וראה באיחור זה אינדיקציה למחילה או ויתור על החוב. נבחנה תחולת חוק ההתיישנות, ובפרט האם אלברט עדיין יכול להשתמש בייפוי הכוח גם לאחר שיהוי כזה. בסופו של דבר פסק בית המשפט כי זכותו של אלברט לחוב פקעה בשל התנהלותו וחוסר המעש ארוך השנים שלו, ותמך ברעיון שמוריס אינו חייב עוד את החוב. בנוסף, התייחס בית המשפט למספר סכסוכים נוספים, לרבות שימוש לא ראוי בייפוי כוח להעברת נכסים, תביעות ירושה והתנהלות כספית הקשורה לחברה המשפחתית ריקה בע"מ. בית המשפט אישר את החלטות בית המשפט המחוזי בשינויים מסוימים, כגון הוראת ניהול חשבונות מס בין הצדדים, ושיבח את הייצוג המשפטי על הסיוע לבירור התיק המורכב.