ת"א 21428-05-20

תקציר

בית המשפט הכריע לטובת התובע במחלוקת על תוקפם של מסמכים מסוימים ועל הבעלות על מניות בחלק מהחברות. הנתבע טען כי העד המומחה שזומן על ידי התובע אינו מוסמך דיו, אך בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט פסיקה המכירה במומחיות עצמית ומציין כי ניסיונו של המומחה מספיק. עוד טענו הנתבעים כי המומחה אינו בקיא בשפה הערבית, אך בית המשפט קבע כי אין מדובר בביקורת תקפה, שכן תפקידו של המומחה היה רק להשוות בין חתימות והשפה בה נכתבו אינה מהותית. עוד ביקשו הנתבעים מהמומחה להמציא מסמכים נוספים לבדיקה, והוא אמר שיעשה זאת אך לא עשה זאת. בית המשפט מצא טענה זו בלתי משכנעת, שכן הנתבעים יכלו לבקש צו בית משפט להמצאת מסמכים אלה, אך לא עשו כן. לבסוף, הנתבעים חלקו על המתודולוגיה של המומחה בהשוואת החתימות, אך בית המשפט קבע כי מדובר בעניין לשיקול דעתו ולשיקול דעתו המקצועי של המומחה. ככלל, בית המשפט הסתפק בחוות דעתו של המומחה כי החתימות על המסמכים שבמחלוקת היו ככל הנראה של הנתבעת, ולפיכך קבע כי המסמכים תקפים, ובכך יצר שותפות בין התובע לנתבעים, כאשר כל צד החזיק ב-50% ממניות החברות המדוברות. הנתבעים חויבו למסור לתובע גילוי כספי ולשלם לו 3 מיליון ש"ח וכן 50,000 ש"ח הוצאות משפט.