וש"מ 1/02

תקציר

גזר הדין המדובר נוגע לבקשתו של יונה אברושמי לשחרור מוקדם מהכלא. אברושמי הורשע ברצח בעקבות פיגוע רימון קטלני בהפגנה של תנועת שלום עכשיו בירושלים ב-1983, ונידון למאסר עולם. לאחר שריצה עשרים ושלוש שנים וחצי מעונשו, ביקש אברושמי שחרור מוקדם, אך בסופו של דבר נדחה על ידי ועדת השחרורים המיוחדת. הדירקטוריון קבע כי אברושמי לא עבר שינוי פנימי משמעותי, ולכן היווה סכנה לציבור. החלטה זו התבססה על הערכות פסיכולוגיות של אברושמי, שתיארו אותו כאדם עם בעיות אישיות קשות, שפשעיו נטו להיות אלימים ובלתי צפויים. כמו כן, הוועדה הדגישה את המניעים האידיאולוגיים מאחורי העבירה, אשר כשלעצמה הגבירה את הסיכון לציבור עם שחרורו. הוועדה שקלה גם את התנהגותו של אברושמי בכלא, את עבירותיו בעבר ואת היעדר התקדמות טיפולית משמעותית, והגיעה למסקנה כי לא התקיימו התנאים לשחרור מוקדם לפי סעיפים 5 ו-10(ב) לחוק שחרור על תנאי. סעיף 5 מדגיש את חשיבות שלום הציבור ואת הצורך שהאסיר יהיה ראוי לשחרור, ואילו סעיף 10(ב) מחייב את הוועדה לשקול את הבנתו של האסיר את חומרת מעשיו ואת נכונותו להשתלב בחברה. בנוסף, הוועדה מצאה את החרטה והווידוי של אברושמי חסרים כנות, מה שמעיד על היעדר שינוי פנימי. הוועדה לקחה בחשבון גם את הצהרת ההשפעה של אחיו של הקורבן, מר אליעזר גרינצוויג, שהביע זעזוע מהמחשבה על שחרור הרוצח והדגיש את אופיו האידיאולוגי של הפשע. בסופו של דבר החליטה ועדת השחרורים המיוחדת כי שחרורו המוקדם של אברושמי לא יאושר, בשל הסכנה המתמשכת שהוא מהווה לחברה, היעדר השינוי הפנימי הנדרש ואי עמידה בתנאים הקבועים בחוק השחרורים ממאסר. ההחלטה התקבלה מתוך אחריות ציבורית כבדה, הבטחת ההגנה על החברה, והותרה לפרסום מלא.