ע"א 2605/13

תקציר

המחלוקת המורכבת במקרה זה נסובה סביב הבעלות וזכויות השימוש בחלקת קרקע, המכונה המגרש, שהייתה בבעלות משותפת של שני אחים, יחזקאל ורונן. אח שלישי, שלמה, היה מעורב גם הוא בשלבים הראשונים של הסכסוך. לאחים היו רמות שונות של מעורבות בעסק משפחתי בשם דגן בלוקים ומפעלי בטון בע"מ, שפעל במגרש שבמחלוקת. העסק נוהל על ידי רונן ושלמה, וליחזקאל לא היה חלק פעיל בו. עם הזמן התגלעו חילוקי דעות בין האחים, שהובילו אותם לחתום על הסכם בוררות. הבורר החליט כי יחזקאל העמיד את המגרש לשימוש העסק וכי יש להיות זכאי לדמי שכירות עבורו. הבורר גם התווה את התנאים לחלוקת העסק ונכסיו בין רונן לשלמה, מה שיאפשר לרונן להשתלט על הפעילות במגרש. עם זאת, יחזקאל לא היה שבע רצון מפסק הבוררות ועתר לביטולו, אך בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בעקבות זאת הגיש יחזקאל תביעה נגד רונן, בטענה להפרות שונות של פסק הבוררות, לרבות חכירת משנה של חלקים מהמגרש, אי תשלום דמי שכירות והפסקת הפעילות העסקית המיועדת במגרש. בית משפט השלום דן תחילה בתיק, אך בהמשך העביר אותו לבית המשפט קמא בשל סכום התביעה המתוקן. יחזקאל דרש את פינוי רונן ואת החזרת החזקה במגרש. בית משפט קמא בחן בדקדקנות כל אחת מטענותיו של יחזקאל ודחה אותן אחת לאחת, ופסק לטובת רונן. נקבע כי הפעלתו של רונן באמצעות החברות שלו אינה מהווה העברת זכויות האסורה על פי פסק הבוררות. כמו כן, בית המשפט פירש את פסק הדין ככזה שאינו מגביל את סוג הפעילות במגרש והתיר את החלטות חכירת המשנה של רונן, תוך שהוא קובע כי מדובר בפעולות עסקיות לגיטימיות. בית המשפט דחה גם את טענותיו של יחזקאל לאי תשלום דמי שכירות, וציין כי כל הפרה תוקנה זמן רב לפני המשפט וכי יחזקאל ויתר על זכות הביטול. ערעורו של יחזקאל לבית המשפט העליון חזר על אותם טענות, אך בסופו של דבר לא צלח. בית המשפט העליון קבע כי לא יתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ואימץ אותו במלואו. בית המשפט ציין גם את חוסר הפיוס המצער בין האחים, למרות מספר הסכמות עקרוניות שהושגו במהלך הדיון. הערעור נדחה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין מקיף זה מתמצת את ההיסטוריה המורכבת של הסכסוך, הליך הבוררות וההליכים המשפטיים שבאו בעקבותיו, ומשקף את השיקול הזהיר שניתן על ידי בתי המשפט לפרטים המורכבים של המקרה.