ע"פ 176/71

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין שני צדדים, שניהם ראשי חברה קדישא בירושלים, סביב הקמת מצבה בבית קברות. המתלונן, שמחה ששון, ביקש להקים מצבה לאמו המנוחה ללא אישור האגודה, שכן הוא מצא את דמי ההיתר של האגודה מופרזים. המערערים, שהיו אחראים על חלקת הקבר שבה נקברה אמו של ששון, הרסו את המצבה. לאחר מכן הם הואשמו בפגיעה ברגשות אדם וגרימת נזק לרכוש שלא כדין. בית משפט השלום בירושלים זיכה אותם משני האישומים, אך בית המשפט המחוזי בירושלים הפך את פסק הדין והורה על משפט חוזר. בית המשפט העליון דחה את האישום של פגיעה ברכוש, בהיותה אישום חלופי לאישום לפי סעיף 148 לפקודת החוק הפלילי, וקבע כי עובדות המקרה מהוות עבירה על סעיף 148. סעיף זה מגדיר כעבירה פלילית מעשים במקומות קבורה שיש בהם כוונה לפגוע ברגשות או להעליב את הדת, או שהם נעשים בידיעה שהם עלולים לפגוע ברגשות או להעליב את הדת. בית המשפט פירש את היסודות הנפשיים הרלוונטיים כחלופות ולא כקומוטטיביות, ומצא כי סביר להניח שהמערערים ידעו כי מעשיהם יפגעו ברגשותיו של ששון. אין ליתן למונח "הסגת גבול", קבע בית המשפט, את משמעותו הטכנית אלא כל מעשה שנעשה שלא כדין, כפי שהיה המקרה כאן. השופט ויתקון הוסיף כי במקרים בהם נפגעת קדושת בית העלמין, עומדת לחברה קדישא זכות להגנה עצמית.