ת"א 48909-12-16

תקציר

הנתבעת הגישה תלונה נגד עובד אנונימי בתחנת דלק שלטענתה איים עליה. התובע, מתדלק בתחנה האמורה, טען כי התלונה מהווה לשון הרע וביצע את עוולות הנגישות והפרת חובה חקוקה, והגיש תביעה נגד הנתבע. עם זאת, השופט דחה את הטענה. הם קבעו כי הנתבע אכן סבר כי התובעת היא זו שאיימה עליה וכי הנסיבות תומכות בתום לבה. צילומי הווידיאו מתחנת הדלק לא סיפקו ראיות ברורות נגד טענת הנאשמת והשופט מצא את גרסתה משכנעת. מאחר שהנתבעת האמינה באמת ובתמים שהתלונה היא אמת, קמה לה הגנת תום לב, כמו גם חזקת תום לב לפי סעיף 15(8) לחוק הרלוונטי. עוד קבעה השופטת כי עוולת הנגישות אינה חלה במקרה זה משום שהנתבע לא התרשל כלפי התובע והייתה לו זכות להגיש תלונה כנפגע לכאורה. זאת ועוד, הטענה להפרת חובה חקוקה לא הוכחה מאחר שהנתבעת האמינה באמיתות דבריה ולכן לא ניתן היה לראות בה שקרית. לסיכום, השופט דחה את התביעה והחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.