עמ"ה 1153/02

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בדבר ההכרה בתשלומים ששילם המערער בקשר לעסקיו. המערערת ביקשה להכיר בסכומים כהוצאות ליצירת הכנסה מניבה בשנת המס 1999, אך פקיד השומה התיר להכיר רק בחלק כהפסד הון. המחלוקת נסובה סביב שני חשבונות בנק שנפתחו על ידי המערערת, אשר נקשרו להסכם שיווק ביטוח חיים עם אררט. חשבון אחד היה על שם שותפתו העסקית של המערער, גלית, והשני על שם המערער. החשבונות נפתחו כדי להבטיח הלוואה מאררט ולאפשר את הסכם השיווק. משקרס העסק, תבע הבנק את המערערת כערבה לחובות בשני החשבונות. המערערת טענה כי יש לראות בתשלומים הנובעים מהתביעה הוצאות עסקיות, שכן החשבונות שימשו למטרות עסקיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי חשבונו של המערער היה חשבון אישי או מעורב, ולא היו די ראיות להבחין בין הוצאות עסקיות לפרטיות. לפיכך, התשלומים ששולמו בגין חשבונו של המערער נחשבו להוצאות פרטיות. באשר לחשבונה של גלית, קבע בית המשפט כי ערבות המערערת היא הוצאה הונית שמטרתה להקים מקור הכנסה חדש, ולא לשמר מקור הכנסה קיים. כך, מימוש הערבות, שהביא להמחאת חובותיה של גלית למערערת, גרם להפסד הון. בית המשפט קיבל את סיווג ההוצאה על ידי המשיב כהונית, אך התאים את חישוב סכום הפסד ההון. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.