ע"א 800/89

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת נזיקין שהגיש חייל ששירת בצה"ל ונפצע על ידי חייל אחר במהלך שירותם המשותף במחנה צבאי בלבנון. התביעה הוגשה כנגד החיילים המעורבים, קרי המשיבים 1, 2 ו-3, כאשר האחרונים הם מפקדיו הישירים והבכירים של המערער, בהתאמה. תמצית הטענה הייתה כי המשיב מס' 1 ביצע את עוולת התקיפה, וכי שלושת המשיבים פעלו ברשלנות ו/או הפרו חובה חקוקה, ובכך גרמו לנזקו של המערער. עם זאת, פסק הדין נסוב סביב תחולתו של סעיף 7ב לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), הפוטר עובדים או סוכנים של המדינה מאחריות אם המדינה עצמה אינה אחראית לפי סעיפים 5 עד 7 לאותו חוק – במקרה זה, לפגיעות שנגרמו במהלך השירות הצבאי. החוק הנדון תוקן לאחר שהמערערת הגישה את התביעה, אך בטרם ניתן פסק דין כלשהו. לפיכך ביקשו המשיבים לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי החוק המתוקן חל רטרואקטיבית ופוטר אותם מאחריות. בית המשפט העליון בחן את העניין וקבע כי הוראות הדין הישראלי הרלוונטיות אכן חלות על המקרה, נוכח אופייה הטריטוריאלי של הסמכות השיפוטית, שהתקבלה על ידי המערער בהסכמתו המשתמעת להחלת הדין הישראלי. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי הפטור הקבוע בסעיף 7ב אכן יכול לחול על המשיבים, שכן המדינה פטורה מאחריות לפי סעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים, העוסק בפגיעות שנגרמו במהלך השירות הצבאי. בית המשפט דן גם בשאלת האשרור, וקבע כי הצהרת המדינה בעניין זה – חרף העמדתו לדין של המשיב מס' 1 בגין האירוע – תקפה. החלטת שלטונות הצבא להאשים את המשיב מס' 1 בעבירת משמעת לא שללה את אשרור מעשיו ביחס לעוולת התקיפה. העובדות הצביעו על כך שהחייל פעל בתום לב וסבר שהשימוש שלו בכוח היה הכרחי ומוצדק. לפיכך נדחה הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה התקבלה. השופט י' בך נתן את פסק הדין, שעליו הסכימו השופטים ד' לוין וא'. בית המשפט לא קבע שכר טרחה בהתחשב בנסיבות המקרה.