ת"א 12982-08-22

תקציר

השופט קבע כי בקשתו של המבקש לסעד זמני לעיכוב מתן פסק הבוררות לאכיפת ביטול עסקת מקרקעין לא צלחה. המבקש טען כי הסכם הפשרה המקורי הופר על ידי המשיב, מה שהוביל לפסק בוררות לטובת המשיב. עם זאת, השופט מצא כי המבקש לא הוכיח מקרה חזק דיו ולא מאזן נוחות משכנע דיו כדי להצדיק את האמצעי יוצא הדופן של מתן סעד זמני. היו ספקות לגבי גרסתו של המבקש לאירועים שהובילו להסכם הפשרה, והשופטת לא השתכנעה מטענות המבקש כי לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם או ראיותיהם במהלך הליך הבוררות. עוד ציינה השופטת כי שטר הבוררות העניק לבורר סמכויות נרחבות, לרבות היכולת לפסוק בפשרה ולפטור אותו ממתן נימוקים להחלטתו. עוד ציינה השופטת כי המבקש לא גילה פרטים חשובים הנוגעים לתיק, כגון שטר הבוררות, במהלך בקשתם לסעד זמני במעמד צד אחד. לבסוף, קבעה השופטת כי הנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיב אם יינתן הסעד, בדמות איחור בפירעון החוב, עולה על הפגיעה במבקש. לפיכך, בוטל הסעד הזמני, והמבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪.