תפ"ח 19850-03-10

תקציר

הנאשם היה נשוי לסהיר בלאווי ונולדו להם ארבעה ילדים קטינים. בין בני הזוג שררה מערכת יחסים בעייתית, בעיקר בשל חשדו של הנאשם כי אשתו אינה נאמנה לו. ביום 1.3.2010 ביקשה סאהיר להתגרש, מה שהוביל את הנאשם להכות ולחנוק אותה למוות. כתב האישום מייחס לנאשם רצח בכוונה תחילה, אותה הכחיש וטען כי פעל מתוך איבוד עשתונות (קרבה). השופטת, רות לורך, מצאה את הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה מעבר לספק סביר. בהחלטתה פירטה השופטת לורך את הרקע והשתלשלות האירועים שאין עליה עוררין, את גרסותיו של הנאשם לפשע בחקירותיו במשטרה ובמשפטו, ואת עדויותיהם של עדי הילדים. השופטת לורך העדיפה את הודעותיו המפורטות והעקביות של הנאשם במשטרה – שתיארו את העבירה, לרבות החנק, והמחישו את תגובתו של סאהיר ואת מודעותו של הנאשם למעשיו – על פני עדותו בבית המשפט, אותה הגדירה ככבושה ומתחמקת. עוד מצאה כי התנהגותו של הנאשם במהלך ביצוע העבירה ולאחריה הצביעה על כוונה להרוג, ולא על מעשה מתוך איבוד עשתונות. יתר על כן, השופט ציין כי לנאשם היה מספיק זמן להתקרר ולשקול את מעשיו, ולכן העבירה לא עמדה בקריטריונים של איבוד עשתונות (קנטור). השופטת זהבה בוסתן והשופט צבי דותן הסכימו עם סנגורו של השופט לורך והנאשם הורשע בהמשך ברצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם.