ע"פ 697/85

תקציר

בשנת 1986 אישר בית המשפט העליון את הרשעתו של מערער בהנחת בניה קלה על שטחו ללא היתר, בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המערער הניח מבנה טרומי על קורות ברזל כדי שישמשו באופן זמני כמשרד למוסך שלו, שכן הוא נתקל בקשיים בקבלת האישורים הנדרשים עקב סירוב המושב המקומי לשתף פעולה. למרות כוונתו לשימוש זמני ללא חיבור קבוע או אכלוס, הבניין נותר באתר לתקופה ממושכת. בית משפט השלום זיכה בתחילה את המערער וקבע כי השיבוץ זמני, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו והדגיש את משך הזמן הממושך כאינדיקטור לקביעות. בית המשפט העליון הסכים עם בית המשפט המחוזי וציין כי קביעות אינה נקבעת רק על פי כוונה אלא גם על פי משך ואופי השיבוץ. הן הכוונה הסובייקטיבית והן משך הזמן האובייקטיבי זקוקים להתייחסות כדי להעריך את ה"הקמה". הקביעות הנדרשת ל"הקמה" התקיימה מאחר שהמבנה נשאר במקום במשך שנתיים, ובכך היווה עבירה על החוק. בית המשפט החליט כי יש להסתמך על שיקול דעתן של הרשויות להימנע מביצוע פעולות זמניות וסבירות ללא היתר, אך במקרה זה העבירה מצדיקה את ההרשעה. לפיכך נדחה הערר, וצו ההריסה נותר ללא הארכה.