ע"מ 35630-05-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על החלטת המשיב להטיל מס כפל על שני מערערים לפי סעיפים 50(א) ו-50(א1) לחוק מס ערך מוסף. המערערים טענו כי היה על המשיב להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 100 לחוק מס ערך מוסף להפחתת כפל המס, בהתחשב בעונשים הפליליים המוטלים עליהם. עם זאת, השופט לא מצא נסיבות המצדיקות התערבות בשיקול דעתו של המשיב ודחה את הערעורים. השופט שקל את חומרת מעשיהם של המערערים, את סכום המס הניכר שהועלם ואת העובדה שהמערער המשיך להוציא חשבוניות כוזבות גם לאחר שחרורו בערבות. כן הביאו בחשבון את חלקו של המערער בפרשה, את תכלית כפל המס כגורם מרתיע ואת פשטות מנגנון הטלתו. השופט ציין כי טענת המערערים כי רק חלק קטן מכפל המס הגיע לכיסם לא הוכחה וסותרת את הודאותיהם שלהם עצמם בכתב האישום המתוקן. יתר על כן, השופט ציין כי המקרה הנוכחי שונה ממקרים קודמים בהם הופחת כפל המס, שכן המערערים הורשעו בעיקר בעבירות מע"מ. השופט הגיע למסקנה כי המשיב פעל כראוי בסירובו להפחית את כפל המס וכי אין הצדקה לקבל את הסנקציות האזרחיות שהציעו המערערים. לפיכך, הערעורים נדחו, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 35,000 ₪.