עת"מ 14753-11-15

תקציר

העותרת הגישה תביעה נגד הוצאת היתר בניה למשיבים 5-2 לתוספות לביתם הדו-משפחתי, בטענה כי הוא אינו עומד בדרישות התב"ע החלה וגורם להם נזק. ההיתר ניתן על ידי המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ובניה. במהלך הבנייה פנתה העותרת מספר פעמים למשיבה 1, בטענה כי הבנייה חרגה מההיתר המאושר ומהתב"ע, אך המשיב 1 לא נקט כל פעולה. בית המשפט מצא כי היתר הבנייה אינו תואם את התב"ע בשני נושאים: גובה המבנה והמרווח בין קווי הבנייה. ראשית, הבקשה להיתר הצביעה על גובה הגג החורג מהגובה המרבי המותר על פי התב"ע. למרות שהסכימו שלא להרוס את הגג הקיים, עשו כן המשיבים 5-2 ובנו על פי ההיתר. שנית, המרפסת הניידת בצדו האחורי של הבניין הייתה אמורה להיות מוסטת מגבול המגרש ב-2.4 מטרים על פי התב"ע, אך ההיתר איפשר נסיגה של 1.8 מטרים בלבד. בית המשפט קבע כי סוגיות אלה הופכות את היתר הבנייה לבלתי חוקי. בית המשפט דחה טענות מקדמיות של המשיבים, לרבות שיהוי בהגשת העתירה, אי מיצוי הליכים מנהליים וחוסר מעמד. המשיבים טענו גם לאי חוקיות בביתו של העותר, אך הדבר לא הוכח. בית המשפט הוציא צו מניעה קבוע, המונע מהמשיבים 5-2 להמשיך בבנייה על בסיס ההיתר הבלתי חוקי, עד לקבלת היתר בהתאם לחוק. לבית המשפט לא הייתה סמכות להורות על הריסת הבנייה הבלתי חוקית, אך ניתן היה לתבוע זאת בבתי משפט אחרים. המשיבים חויבו לשלם את הוצאותיו של העותר, כאשר המשיב 1 שילם סכום נמוך יותר, שכן בית המשפט מצא כי פעל באופן סביר ברוב המובנים.