ע"א 487/75

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון דחה את הטענות נגד העירייה וקיבל את ערעור הנתבעת. התובעים תבעו את עיריית תל אביב-יפו ונתבע נוסף, וביקשו סעד הצהרתי וכספי בעקבות סכסוך דיור. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את התחייבותם החוזית למכור או להשכיר דירה לתובעים בהתבסס על מודעה בעיתון ידיעות אחרונות. המודעה, שכותרתה "עיריית תל אביב-יפו", הזמינה זוגות צעירים להירשם לדירות 3 חדרים. התובעים חתמו על טפסים במשרדי העירייה ושילמו פיקדון. עם זאת, בשל מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה, מחיר הדירה עלה. לתובעים הוצעה הדירה במחיר החדש או החזר פיקדון. הם חתמו על חוזה עם הקבלנים במחיר החדש אך שמרו על זכויותיהם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובעים נגד נתבע אחד, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו. בית המשפט קבע כי אי היצמדות לצורה החוקית הנדרשת לחוזים הנוגעים למקרקעין, כפי שנקבע בדיני מקרקעין ובפקודת העיריות, הופכת את ההסכם לחסר תוקף מבחינה משפטית. העירייה לא יכלה להיות כפופה להסכם שאין בו את החתימות הנדרשות לפי סעיף 203 לפקודת העיריות. זאת ועוד, הנתבעת השנייה לא נטלה על עצמה כל התחייבות חוזית כלפי התובעים, ולא היה לתובעים כל יסוד לראות בהם כבולים בחוזה. בית המשפט העליון הדגיש כי פעולות העירייה לא היו רשלניות, והן פעלו בתום לב. עוד צוין כי התנהלות התובעים, לרבות השתתפות בהגרלת הדירות לאחר שנודע להם על השינוי במחיר, גרמה לכך שלא יכלו להסתמך בהמשך על טיעונים פורמליים. ערעורה של הנתבעת השנייה התקבל, ההחלטה נגדה נדחתה והתביעה נגדה נדחתה. התובעים חויבו לשלם הן את הוצאות הנתבעים והן את שכר טרחת עורכי הדין.