ע"א 6758/11

תקציר

ניתוח משפטי של הערעור לפסילת בית המשפט מבוא: המערערים ערערו על החלטת בית משפט השלום באילת שלא לפסול את עצמו מלהמשיך בעניינם בנוגע לאפליה לכאורה במקום ציבורי. הערעור מתמקד בשאלה האם הצהרות בית המשפט והתנהלותו במהלך הדיון הראו הטיה אובייקטיבית מספקת כדי להצדיק פסילה על פי עקרונות משפטיים מבוססים. ניתוח העקרונות והסטנדרטים השיפוטיים הרלוונטיים חושף את ההיגיון לדחיית הערעור. עקרונות ואמות מידה משפטיות בפסילת שיפוט: - הקריטריון העיקרי לפסילת שופט הוא קיומה של *הטיה אובייקטיבית*, החותרת תחת מראית עין של חוסר משוא פנים ומאיימת על טוהר המידות של ההליך השיפוטי (ראה: ע"א 4802/11 עבירה נ' פשע, 24.7.2011, לא פורסם). - פסילה *לא* מוצדקת רק בגלל ששופט הביע דעות נחרצות או ניסה להקל על הפשרה; במקום זאת, חייבת להיות הוכחה לכך שהתנהגות כזו יצרה *חשש אמיתי ואובייקטיבי מהטיה* שימנע משפט חסר פניות. - התנהגות טיפוסית שעלולה לבסס פסילה כוללת ביטויים מפורשים של דעות קדומות, ניגודי עניינים או התנהגות המרמזת על נטייה לגופו של עניין, ולא תפקידים פרוצדורליים או מייעצים. ניתוח התנהלות בית המשפט והתבטאויותיו: - הצהרות בית המשפט, שנתפסו כבלתי הולמות על ידי בית המשפט לערעורים, נאמרו בהקשר של *ניסיונות פיוס* ו*הצעת פשרה*. הצהרות כאלה, כאשר הן שגויות או מפורשות באופן שגוי, אינן מהוות הטיה אוטומטית, במיוחד אם הן אינן משקפות *עמדה נחרצת* בסוגיות המהותיות של המקרה. - בית המשפט ציין במפורש כי הערותיו לא גיבשו דעה *מוטה או שלילית* לגבי טענות הצדדים אלא נועדו להקל על המשא ומתן. - יתר על כן, בית המשפט פרסם *התנצלות רשמית* בפני באי כוח המערערים על כל פרשנות שגויה, תוך הדגשת *עמדתו הניטרלית* לגבי המקרה. השלכות ההתנהלות השיפוטית: - הניסוח של *התנהגות שיפוטית* במהלך משא ומתן או ניסיונות ליישוב סכסוכים *לא* מעיד על הטיה אלא אם כן הוא מדגים *נטייה ברורה* שתשפיע על השיפוט לגופו של עניין. - ערכאת העררים אישרה כי התבטאויות שנאמרו במהלך ניסיונות ליישב סכסוכים אינן עומדות בדרך כלל בסטנדרט של משוא פנים אובייקטיבי (ראו ע"א 876/11 עוזי קליין נ' מכבי שירותי בריאות, 20.2.2011). עקרון הניטרליות השיפוטית ותפקידו של בית המשפט: - לבתי המשפט *סמכות טבועה* להנחות הליכים, להציע החלטות ולהקל על פשרה תוך שימור משאבים שיפוטיים (ראו ע"א 876/11 עוזי קליין נ' מכבי שירותי בריאות). - העלאת הצעות כאלה או הבעת דעות טנטטיביות, במיוחד בהקשר של דיונים פרוצדורליים, אינה מאיימת על *חוסר משוא פנים שיפוטי* אלא אם כן היא מלווה בהטיה גלויה או נטייה לתוצאה ספציפית. מסקנה: ביישום מבחן *ההטיה האובייקטיבית*, טענות הערעורים על דעות קדומות והטיה אינן מבוססות כי: - הצהרות בית המשפט היו חלק מ*מאמצי הפיוס* שלו ואינן משקפות הטיה בנושאים מהותיים. - שום *ראיות מהימנות* לא הראו *חשש אמיתי מהטיה* המשפיע על חוסר משוא הפנים של בית המשפט. - עיתוי בקשת הפסילה, שהוגשה לאחר הליכים נרחבים ובהתבסס על טעויות פרשניות לכאורה, אינו מבסס *הטיה פרוצדורלית*. לפיכך, בית המשפט לערעורים הגיע למסקנה נכונה כי *הפסילה אינה מוצדקת*, והערעור חסר בסיס על פי אמות המידה המשפטיות שנקבעו. ההחלטה שלא לפסול את בית המשפט עומדת בעינה, תוך שמירה על יושרה שיפוטית והוגנות פרוצדורלית.