ת"א 39433-03-12

תקציר

התובע, מתווך נדל"ן, תבע את הנתבע על סך 5,568,000 ₪ דמי תיווך בגין תיווך בעסקת מקרקעין. התובע טען כי הוא עמד בדרישות הפורמליות הנדרשות והיה הגורם היעיל לעסקה בין הנתבע לבין צד שלישי, מר אפל. הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לשכר טרחה כלשהו משום שהסכם התיווך הכתוב היה לקוי בהיבטים מהותיים, והתובע לא היה הגורם האפקטיבי בעסקה שהתרחשה בסופו של דבר. בית המשפט מצא כי למרות פגמים מסוימים בהסכם התיווך, הוא אינו מאיים על קיומו של ההסכם; הנתבע היה מודע לכך שהנכס המדובר הוא חלק מהליכי פירוק וכינוס נכסים; והתובע לא היה הגורם היעיל בעסקה שבוצעה. ליקויי ההסכם נבחנו בתום לב, ובית המשפט קיבל את גרסת התובעת לאירועים, וקבע כי הנתבע היה מודע למצבה המשפטי של הקרקע. עם זאת, נמצא כי חלקו של התובע בעסקה הסופית אינו מספיק כדי להצדיק דמי תיווך, שכן העסקה שתיווך בין הנתבע לבין מר אפל נפלה, ורכישת הנכס על ידי הנתבע לאחר מכן הייתה באמצעות כונס נכסים, בעקבות מכרז חדש. בית המשפט דחה את תביעת התובע והורה לו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.